כהן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

המבקש מבקש רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (הנשיא א. רקם) מיום 2.11.09, לפיה דחה את בקשת המבקש להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי מיום 5.6.06, לפיה לא נותרה לו נכות עקב התאונה , עקב פגיעה קודמת. המשיבה מתנגדת לבקשה.

אין ספק, כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה בלא שניתנה למבקש זכות תשובה לתגובת המשיבה לבקשתו. הנשיא נתן החלטתו בבוקר לפני הדיון, ודחה בדיון את הבקשה לאפשר למבקש להשיב. על החלטה זו לא הוגשה בקשה לרשות ערעור, כנראה משום שהמבקש העלה בבקשת רשות הערעור את הנימוקים שעמד להעלות בתשובתו, וסבר שממילא תיבחן ההחלטה לדחות את הבקשה להבאת ראיות לסתור על פי נימוקים אלה. אכן כך יעשה.

המבקש צירף לבקשתו זו את חוות דעת פרופ' מנדס. זאת, למרות שכבר בהחלטת הנשיא, ובדין, נקבע כי הגשת חוות דעת זו נוגדת את סעיף 6א(ב) (1) לחוק , והיא תוצא מתיק בית המשפט. העובדה שבידי המבקש חוות דעת פרטית נוגדת את קביעת המל"ל אינה אפילו ראשית טיעון כדי לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור. אתעלם מחוות דעת זו, ואחייב את המבקש בהוצאות בשל הגשתה.

אני דוחה את טענת המבקש, כאילו היה על בית המשפט לזמן לעדות את ד"ר דניאל יפה על מנת שיעיד על ממצאיו משנת 1993. בית המשפט אינו צריך לזמן את ד"ר יפה לעדות כדי להחליט בבקשה להבאת ראיות לסתור. בית המשפט אינו דן בשאלה אם הנכות של המבקש נגרמה קודם לתאונה אם לאו, אלא בשאלה האם יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל על כך. זו שאלה אחרת לגמרי, ובגדרה אין צורך לחקור את הרופא, וניתן להניח שמה שכתב הוא מה שחשב.

אותם דברים אמורים גם לגבי החלטת הועדה. גם הועדה אינה חייבת לזמן את ד"ר יפה לחקירה ולברר אם הוא אכן עומד מאחורי דבריו. ההנחה היא שכך הוא עושה, והעובדה שיחזור על כך בפני הועדה אין לה שום משמעות.

לא נפל כל פגם בהחלטת הנשיא. על פי הדין, ניתן להביא ראיות לסתור, מטעמים משפטיים, כגון תרמית או בטלות, או עקב טעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים. אין כאלה ואין כאלה. הועדה התייחסה לחוות דעת פרופ' מנדס, וכל תיקו הרפואי של המבקש עמד בפני הועדה, לרבות תוצאות הבדיקה מ- 93, אשר אליהן התייחסה הועדה במפורש. הועדה הרפואית לעררים בדקה את כל החומר ואין חומר חדש בידי המבקש שלא עמד בפני הועדה. בנסיבות אלה, בדין דחה הנשיא את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

אציין, כי אני דוחה את הטענה כאילו מאחר שהדיון הוחזר על ידי בית הדין לעבודה לועדה באותו הרכב, לא היה אפשר שהועדה תשנה דעתה. מלבד העובדה שמדובר בענין של יום ביומו, הרי במקרה זה המבקש עצמו הסכים שהדיון יוחזר לאותה הועדה, ומה לא כי ילין לאחר שהתוצאה לא נשאה חן בעיניו?

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, י"ז טבת תש"ע, 03 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: